פסק-דין בתיק ת"א 1951-08

1.         התובעת, ילידת 1951, נפגעה בתאונה אשר אירעה ביום 3.11.07 בעת שנהגה ברכב מספר רישוי  43-361-27 שהשימוש בו בוטח על ידי הנתבעת. אין מחלוקת כי מדובר בתאונת דרכים במובן המונח ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) וכי קיים כיסוי ביטוחי. המחלוקת נעוצה בשאלת הנזק בלבד.

            הצדדים הסכימו כי אכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 4ג לחוק הפיצויים על סמך חומר הראיות המצוי בתיק בית-משפט וסיכומי טענותיהם.

2.         ממקום התאונה פנתה התובעת לחדר המיון של בית-חולים "כרמל" בשל " כאבים בצוואר אי נוחות בראש" והתלוננה על " רדימות בלשון ובלסת העליונה". התובעת נבדקה על ידי מומחים בתחום האורטופדי והנוירולוגי, שלא מצאו ממצא חולני. צילומי רנטגן של עמוד שדרה צווארי לא הראו ממצאים בעטיה של התאונה.

3.         בהמשך פנתה התובעת לרופאים שונים, במערכת הציבורית ומחוצה לה, והתלוננה על מגבלות ומיחושים שונים. לתובעת תיק רפואי עב כרס המעיד על בעיות רפואיות בתחומים שונים שהיו קיימות לפני התאונה הנדונה. בין היתר לתובעת עבר עשיר בתחום האורטופדי בעקבות תאונת דרכים בה היתה מעורבת לפני כעשרים וחמש שנים במהלכה נגרם לה שבר בחוליות עמוד שדרה צווארי.

4.         לבקשת התובעת מונו שלושה מומחים רפואיים: ד"ר בלה גרוס בתחום הנוירולוגי; ד"ר אמיר גורי בתחום אף-אוזן וגרון וד"ר דורון נורמן בתחום האורטופדי. התובעת ויתרה על מינוי מומחה בתחום האורטופדי, והודיעה כי אינה טוענת לנכות בתחום זה.

5.         ד"ר גרוס סברה כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעטיה של התאונה, ובתשובותיה  על שאלות הבהרה הוסיפה כי ניתן להכיר בנכות זמנית בשיעור 5% למשך ששה חודשים בעטיה של התאונה.

ד"ר גורי חיווה דעה ולפיה תלונות התובעת על ירידה בשמיעה וטינטון היו גם לפני התאונה הנדונה ואינן נובעות ממנה.

6.         התובעת ארכיאולוגית ימית במקצועה ועובדת בתחום זה באוניברסיטת חיפה. לטענתה עקב התאונה הנדונה נעדרה מהעבודה למשך שלושה חודשים וחצי. לא הוצג תיעוד רפואי אשר הצדיק היעדרות כה ממושכת, וזו אינה יכולה להיות מוסברת בנכות זמנית בשיעור 5% בתחום הנוירולוגי. אמנם נכון, אין לשלול אפשרות של החמרה זמנית במצבה הרפואי של התובעת ברם בהעדר תיעוד רפואי המלמד על כך, נראה סביר לייחס לתאונה היעדרות בת חודש ימים בלבד.

7.         משכורתה של התובעת, נכון ליום מתן פסק-דין, מסתכמת בסך 10,000 ש"ח בקירוב (לאחר ניכוי מס הכנסה), ולכאורה זכאית לפיצוי בסכום זה. ואולם, התברר כי בתקופת ההיעדרות קבלה התובעת שכר מלא ממקום עבודתה, ולא הוכח כי עם פרישתה לגמלאות תהא זכאית לפדיון ימי מחלה, ואם כן, לפי איזו נוסחה יחושב התשלום.

חרף זאת בהערכת הפיצוי החלטתי להביא בחשבון הפסד מסוים בגין ראש נזק זה.

8.         לטענת התובעת הוציאה סכומים נכבדים לצורך טיפול רפואי והוצאות נסיעה לטיפולים אלה. לא הוכח קשר סיבתי בין הטיפולים הרפואיים להם נזקקה התובעת לבין התאונה הנדונה, ובכל מקרה לא הוכח כי לא ניתן היה לקבל טיפולים אלה במסגרת הרפואה הציבורית (ראה חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994). יתרה מכך, חלק מהקבלות שצירפה מתייחסות להתייעצותהתובעת עם מומחים , מן הסתם כדי לשקול אם לבקש מינוי מומחה רפואי אם לאו, ואינן בגין טיפול רפואי.

9.         היות שאין לשלול כאמור אפשרות כי בסמוך לאחר התאונה, וללא קשר אליה, חלה החמרה זמנית במצבה הרפואי של התובעת, וכי מטעם זה נזקקה לעזרה החורגת במקצת מזו המושטת ברגיל לבן משפחה חולה, יובא בחשבון פיצוי מסוים בגין עזרת הזולת.

10.        התובעת זכאית לפיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל. בשים לב לעובדה שלא נותרה נכות צמיתה ונכותה הזמנית הוערכה בשיעור 5% למשך ששה חודשים בלבד, אין מקום לפסוק פיצוי בשיעור 10% מהסכום המקסימלי בגין ראש נזק זה.

11.        התובעת נשאה בשכר המומחה בתחום אף-אוזן וגרון, ולאור מסקנותיו אין מקום להורות על השבת סכום זה לידיה; מה גם שהנתבעת נשאה בשכר המומחית בתחום הנוירולוגי, ואף זו סברה כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה.

12.        על יסוד האמור לעיל אני סבורה כי פיצוי בסך 18,000 ש"ח בעד כל נזקי התובעת הנובעים מהתאונה הנדונה - הולם.

13.        הנתבעת תשלם אפוא לתובעת סך של 18,000 ש"ח כפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה הנדונה.

            כן תשלם הנתבעת הוצאות משפט כולל שכר טרחת עורך דין בסך 3,300 ש"ח.

            הסכומים הללו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

            נוכח הדרך הדיונית בה הסתיים ההליך, אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה.